במסע המשותף של הטיפול הפסיכואנליטי המטופל אינו היחיד שמתקשה לשלם את חלקו. גם על האנליטיקאי לשלם:

• לשלם עם מילותיו, ללא ספק, אם התמורה שהן עוברות עקב האופרציה האנליטית מעלה אותן לרמה של האפקט שלהן כפירוש.
• אך גם לשלם בדמות שלו – בין אם זה מוצא חן בעיניו ובין אם לאו, הוא משאיל את דמותו כתמך לתופעה הייחודית של ההעברה.
• האם מישהו יכול לשכוח שעליו לשלם על היותו אחד עם הפעולה שנוגעת בלב הווייתו? כפי שאמר זאת פרויד: בשיפוט האינטימי ביותר שלו: האם יוכל להישאר לבדו מחוץ למגרש המשחקים?

Lacan, J. (1977) Ecrits: A selection. The direction of the Treatment and the Principles of its Power. Norton: NY. P. 228

תרגם: י. ישראלי

האנליטיקאי יכול להתערב בצורות רבות. הוא יכול לשאול, לעמת, לדובב, להביע אמפתיה. האם אלו פירושים? מה הייחודיות של הפירוש? כפי שאמר לאקאן בציטטה, בניגוד לאמירות אחרות של האנליטיקאי, הפירושים יוגדרו ככאלה רק בדיעבד ולפי תוצאותיהם. כלומר, הפירוש הוא משהו שהאנליטיקאי עושה מבלי לדעת מה הוא עושה.

ובכל זאת, מה עושה האנליטיקאי כאשר הוא מפרש? הוא מדגיש מסמן. הוא עושה זאת על ידי חזרה על מסמנים הנאמרים בטיפול, או על ידי חיתוך הפגישה על מסמן מסוים. ומה התוצאות שמעידות על כך שאמירותיו או פעולותיו קיבלו בדיעבד מעמד של פירוש? שהן עוררו את הלא מודע לפעולה. למשל, היזכרות בחלום או בצבוץ של פליטת פה פרוידיאנית. ושוב נשאל, לשם מה? מה המטרה בפתיחת הלא מודע? האיווי. המטרה של הפירוש היא המטרה של הטיפול הנפשי. לעורר את הסובייקט לאיווי. ולכן, האנליטיקאי לא יכול לדעת מה הוא מחפש משום שלאיווי אין אובייקט שיכול לספקו. הפירוש מצביע על קיומו של האיווי אך גם מעורר אותו ואף יוצר אותו.. הפירוש אינו יכול הצביע על אובייקט של תביעה אך הוא בכל זאת מצביע על הסובייקט של האיווי הלא מודע.

האנליטיקאי הוא מי שעבר אנליזה, כלומר, זוהה כסובייקט במאווייו. זה מה שמאפשר לו לא להאמין שהמסמנים מייצגים אובייקטים בני תביעה, ולהישאר בקשב צף שאינו ממוקד על מטרה ידועה מראש. לו היה יודע מה הוא מחפש הייתה זאת תביעה. אם כך, ניתן להבין את התשלום הראשון, "לשלם עם מילותיו" כמשלם בידיעה שלו, בנכונות שלו להיות מחוץ לידיעה. בכך הוא גם משלם את התשלום השלישי ונשאר מחוץ למגרש המשחקים, משחק המציאות או משחק הוודאות המדומיינת.

מתוך מגרש המשחקים רואה המטופל את האנליטיקאי דרך מה שדמיונו מטיל עליו, דמויות הוריות היסטוריות. זהו התשלום השני. על האנליטיקאי להסכים להיות מנושל מהפרסונה שלו כדי לעטות את מה שמושלך עליו וזאת גם הסיבה לכך שאין לפרש את יחסי ההעברה, משום שכל מה שיאמר האנליטיקאי ישמע באזני המטופל כנובע מהדמות ההורית המושלכת על האנליטיקאי. האסמכתא לכן שהפירוש קולע או יוצר איווי היא לא רק הביטויים של הלא מודע העוקבים אחר הפירוש אלא שינוי ביחסי ההעברה. מי שקולע במילותיו לאיווי שלי אני אוהב אותו.

יתקיימו ארבעה מפגשים בימי שלישי בין 20:00-21:40 בתאריכים 29.10.19, 12.11.19, 26.11.19, 10.12.20