עד שנות השישים המאוחרות לאקאן פיתח את תפיסת הלא מודע שלו, בה קיבל המשלב הסמלי דומיננטיות ביחס למשלב הדמיוני ולמשלב הממשי. המושגים המרכזיים בתקופה זו הם הלוגיקה של המסמן, הפנטזמה והתשוקה (האיווי).

בסוף שנות השישים מתחילה תקופה בהוראתו של לאקאן בה הוא מייחס חשיבות גדולה יותר למשלב הממשי. להתפתחות זו השלכות ישירות על הפרקטיקה האנליטית, ובעקבות זאת גם שאלות תאורטיות חדשות מופיעות. בין היתר, גם תפיסת הלא מודע של לאקאן מתפתחת ומשתנה. מושג ההתענגות משנה את התפיסה המקורית של הלא מודע-בנוי–כשפה, המורכב מרשת סמלית הכוללת אופרציות לשוניות שונות ומייצרת סימפטומים הניתנים לפיענוח. תאוריית ההתענגויות משנה את האופן בו לאקאן מבין את הפסיכואנליזה ואת דרכי פעולתה. לאקאן ממשיך מהנקודה אליה הגיע פרויד, טבור החלום כמה שלא ניתן לנסח במלים, כבלתי אפשרי. עבודתו התיאורטית של לאקאן בשנים האחרונות של חייו נסובה סביב סוגיות אלו. בשיעורים אלה נשתדל ללכת בדרך שלאקאן הלך בה ולגלות את מוקדי החשיבה הבולטים והחשובים של התפתחות תיאורטית זו.

יתקיימו שלושה מפגשים בימי שלישי בין 20:00-21:40 בתאריכים 21.01.2020, 04.02.2020, 18.02.2020, ומפגש נוסף בסוף שנת הלימודים בתאריך 30.06.2020