ארבע יצירות מתוך קשרי רוח - פסטיבל ישראל

התחלה: 19:30 23.06.2021
מיקום:מרכז מחול שלם, מתחם הפרסה, רח הפרסה 3 ירושלים

ארבע יצירות מתוך קשרי רוח - פסטיבל ישראל

התחלה: 19:30 23.06.2021
מיקום:מרכז מחול שלם, מתחם הפרסה, רח הפרסה 3 ירושלים
אירוע זה בוטל, לא ניתן לרכוש כרטיסים
אירוע זה בוטל, לא ניתן לרכוש כרטיסים

אנו מתנצלים, בעקבות תקלה בחברת הסליקה לא ניתן לבצע תשלום כעת. עמכם הסליחה

מופע VR




Sisypha מאת יורם כרמי



ביצירה מ2017 של האמנית מורג'אן אבו דיבה נראית אישה בלבוש ערבי מסורתי על חוף ים. היא אוחזת מגב וגורפת בקדחתנות חזרה אל הים את המים ששוטפים הגלים אל החוף.
בהשראת עבודה זו הכוריאוגרף יורם כרמי מבקש לעסוק במימד הזמן, בכוחו של הטבע ובמעגליות אין סופית שיכולה להתפס כסיזיפית ורפטטיבית מחד, וכהתעקשות אופטימית ומדיטטיבית מאידך.
רקדני להקת המחול פרסקו מציגים מחול אינטנסיבי שנוגע במרכיבים של עצב אירוניה כח ויופי.




פשוטות מאת רונן יצחקי


בעקבות הסרט "בירושלים" של דוד פרלוב


ב-1963 יצר הבמאי דוד פרלוב את "בירושלים", סרט תיעודי-פיוטי על בירתה החצויה של המדינה הצעירה. את הפרובוקציה בסרט סיפקה אישה חרדית אלמונית, שלימים נודעה כזלדה המשוררת. "כל קבצן זה אולי המשיח", אמרה כשהיא יושבת במטבח ביתה ומספרת על ירושלים של המדרש ושל המציאות.


הסרט שמתעד את המשיחים פוטנציאליים, קבצניה של העיר, לא היה לרוח "שירות הסרטים הישראלי" שמימן את הפקתו, והממסד דרש להסיר את הסרט ולצלמו מחדש. הדרישה החריפה הובילה למסכת של חיכוכים והפגנות. המחאות הגיעו לפתחו של ראש הממשלה דאז לוי אשכול, ופסיקתו הייתה כי הסרט ראוי להקרנה.


הכוריאוגרף הירושלמי רונן יצחקי מהרהר בסרט, בפרשייה שהצית ובדמותה המהפכנית והנועזת של זלדה, ומציב במרכזה של יצירה חדשה קבוצת נשים – משיחות בפוטנציה, פליטות, קבצניות. הן מבטאות בגופן את הטלטלה, הניגודיות ואת בליל השפות שמייחדים את העיר הזאת, את הסיפורים והקונפליקטים שעולים מתוכה, ולבסוף גם את הבקשה לאיזון.


כוריאוגרפיה: רונן יצחקי / דרמטורגיה: תמי יצחקי / מוזיקה מקורית: גדעון לבינסון / רקדניות יוצרות: קורנליה לך, טלשלום שק, ענבל רונן, ויולה גספרוטי, טליה ואקנין, נטע הייניק, מאור אלפסי, נעמה אבני / ניהול חזרות: קרין לדרמן / ניהול הפקה: הדס קדרון / תלבושות: נטע הייניק / טקסטים: עמיחי חסון / תודה לאקדמיה למוסיקה ולמחול על השותפות / בתמיכת: משרד התרבות – המדור למחול, עיריית ירושלים, בין שמיים לארץ ופסטיבל ישראל.





רפיון מאת נעה דר


ב"נערת הרוגטקה", וידיאו מתוך עבודה של האמנית תמר גטר מ-2004, נערה פצועה מטילה אבן קלע אל עבר דמות שנמצאת מחוץ לפריים.


הסצנה שאובה מתוך סרט קונג-פו ואורכת במקור שניות בודדות, נמתחת באמצעות מניפולציה ממוחשבת לפעולה שנמשכת 8 דקות.
נעה דר נמשכה לחיבור שיצרה גטר בין תנועת הדריכה של הקלע לבין מתיחת הזמן.


רפיון, עבודת הסולו החדשה שלה, נוטלת מרכיבי התרחשות מהווידיאו, ונעה על ציר שנמתח בין קצוות של זקיפות ורפיון, התקדמות ונסיגה, צבירה והתרוקנות, התגוננות ותקיפה, תנועה ועצירה.



יוצרת ומופיעה: נעה דר \ עיצוב סאונד: אלעד שניידרמן \ עיצוב תלבושת: מיכל בסעד


ניהול חזרות: יעל ונציה \ יעוץ אמנותי: מיכל סממה \


בכורה: 15.6.2021, פסטיבל ישראל, קשרי רוח, מנהל אמנותי: איציק ג'ולי






אבא שלי / בת שלי מאת דניאל ואמיר קולבן



בעקבות הציור "אבא שלי חייל" של אסד עזי
ב-1961, בזמן שירותו הצבאי, נהרג אביו של אסד עזי מיריית צלף סורי. לימים, כאמן בוגר, שב עזי לדמות אביו החייל. מתוך תצלום שבו נראה האב זקוף, לבוש מדי צבא, ניצב בשטח פתוח כשברקע נוף אופייני לבסיס צבאי, שכפל עזי את דמותו פעם אחר פעם כפעולת שימור של זיכרון הולך ומתרחק. הדמות בציוריו נעדרת סממנים לאומיים ומדגישה את סתמיות המוות והמורכבות שבתחושת השייכות/חוסר השייכות של עזי לנוכח המציאות המקומית - פוליטית וחברתית - כלפי העדה הדרוזית. דמות האב ביצירתו של עזי היא הרקע ליצירה חדשה של הכוריאוגרף אמיר קולבן ובתו המוזיקאית דניאל קולבן. השניים יופיעו זה לצד זו, קשורים בחבל לא נראה ויעסקו בנטישה, בהתפרקות ובשיברון מיתוס האב החזק והכול יכול, ויגעו באנושיות ובשבריריות שביחסי אב ובת.


כוריאוגרפיה וריקוד- אמיר קולבן. עיבוד מוסיקלי- אורן סלע

מוסיקה ושירה- דניאל קולבן
משך המופע: 10 דקות




___________

טלפון בין 9:00-16:00 053-3358210



פרטי המוכר: מחול שלם

מופע VR




Sisypha מאת יורם כרמי



ביצירה מ2017 של האמנית מורג'אן אבו דיבה נראית אישה בלבוש ערבי מסורתי על חוף ים. היא אוחזת מגב וגורפת בקדחתנות חזרה אל הים את המים ששוטפים הגלים אל החוף.
בהשראת עבודה זו הכוריאוגרף יורם כרמי מבקש לעסוק במימד הזמן, בכוחו של הטבע ובמעגליות אין סופית שיכולה להתפס כסיזיפית ורפטטיבית מחד, וכהתעקשות אופטימית ומדיטטיבית מאידך.
רקדני להקת המחול פרסקו מציגים מחול אינטנסיבי שנוגע במרכיבים של עצב אירוניה כח ויופי.




פשוטות מאת רונן יצחקי


בעקבות הסרט "בירושלים" של דוד פרלוב


ב-1963 יצר הבמאי דוד פרלוב את "בירושלים", סרט תיעודי-פיוטי על בירתה החצויה של המדינה הצעירה. את הפרובוקציה בסרט סיפקה אישה חרדית אלמונית, שלימים נודעה כזלדה המשוררת. "כל קבצן זה אולי המשיח", אמרה כשהיא יושבת במטבח ביתה ומספרת על ירושלים של המדרש ושל המציאות.


הסרט שמתעד את המשיחים פוטנציאליים, קבצניה של העיר, לא היה לרוח "שירות הסרטים הישראלי" שמימן את הפקתו, והממסד דרש להסיר את הסרט ולצלמו מחדש. הדרישה החריפה הובילה למסכת של חיכוכים והפגנות. המחאות הגיעו לפתחו של ראש הממשלה דאז לוי אשכול, ופסיקתו הייתה כי הסרט ראוי להקרנה.


הכוריאוגרף הירושלמי רונן יצחקי מהרהר בסרט, בפרשייה שהצית ובדמותה המהפכנית והנועזת של זלדה, ומציב במרכזה של יצירה חדשה קבוצת נשים – משיחות בפוטנציה, פליטות, קבצניות. הן מבטאות בגופן את הטלטלה, הניגודיות ואת בליל השפות שמייחדים את העיר הזאת, את הסיפורים והקונפליקטים שעולים מתוכה, ולבסוף גם את הבקשה לאיזון.


כוריאוגרפיה: רונן יצחקי / דרמטורגיה: תמי יצחקי / מוזיקה מקורית: גדעון לבינסון / רקדניות יוצרות: קורנליה לך, טלשלום שק, ענבל רונן, ויולה גספרוטי, טליה ואקנין, נטע הייניק, מאור אלפסי, נעמה אבני / ניהול חזרות: קרין לדרמן / ניהול הפקה: הדס קדרון / תלבושות: נטע הייניק / טקסטים: עמיחי חסון / תודה לאקדמיה למוסיקה ולמחול על השותפות / בתמיכת: משרד התרבות – המדור למחול, עיריית ירושלים, בין שמיים לארץ ופסטיבל ישראל.





רפיון מאת נעה דר


ב"נערת הרוגטקה", וידיאו מתוך עבודה של האמנית תמר גטר מ-2004, נערה פצועה מטילה אבן קלע אל עבר דמות שנמצאת מחוץ לפריים.


הסצנה שאובה מתוך סרט קונג-פו ואורכת במקור שניות בודדות, נמתחת באמצעות מניפולציה ממוחשבת לפעולה שנמשכת 8 דקות.
נעה דר נמשכה לחיבור שיצרה גטר בין תנועת הדריכה של הקלע לבין מתיחת הזמן.


רפיון, עבודת הסולו החדשה שלה, נוטלת מרכיבי התרחשות מהווידיאו, ונעה על ציר שנמתח בין קצוות של זקיפות ורפיון, התקדמות ונסיגה, צבירה והתרוקנות, התגוננות ותקיפה, תנועה ועצירה.



יוצרת ומופיעה: נעה דר \ עיצוב סאונד: אלעד שניידרמן \ עיצוב תלבושת: מיכל בסעד


ניהול חזרות: יעל ונציה \ יעוץ אמנותי: מיכל סממה \


בכורה: 15.6.2021, פסטיבל ישראל, קשרי רוח, מנהל אמנותי: איציק ג'ולי






אבא שלי / בת שלי מאת דניאל ואמיר קולבן



בעקבות הציור "אבא שלי חייל" של אסד עזי
ב-1961, בזמן שירותו הצבאי, נהרג אביו של אסד עזי מיריית צלף סורי. לימים, כאמן בוגר, שב עזי לדמות אביו החייל. מתוך תצלום שבו נראה האב זקוף, לבוש מדי צבא, ניצב בשטח פתוח כשברקע נוף אופייני לבסיס צבאי, שכפל עזי את דמותו פעם אחר פעם כפעולת שימור של זיכרון הולך ומתרחק. הדמות בציוריו נעדרת סממנים לאומיים ומדגישה את סתמיות המוות והמורכבות שבתחושת השייכות/חוסר השייכות של עזי לנוכח המציאות המקומית - פוליטית וחברתית - כלפי העדה הדרוזית. דמות האב ביצירתו של עזי היא הרקע ליצירה חדשה של הכוריאוגרף אמיר קולבן ובתו המוזיקאית דניאל קולבן. השניים יופיעו זה לצד זו, קשורים בחבל לא נראה ויעסקו בנטישה, בהתפרקות ובשיברון מיתוס האב החזק והכול יכול, ויגעו באנושיות ובשבריריות שביחסי אב ובת.


כוריאוגרפיה וריקוד- אמיר קולבן. עיבוד מוסיקלי- אורן סלע

מוסיקה ושירה- דניאל קולבן
משך המופע: 10 דקות




___________

טלפון בין 9:00-16:00 053-3358210



פרטי המוכר: מחול שלם