"באודישנים ל 3 שנים , יורם החמיא לי מאוד ואמר שאני אדם עשיר ושחקן שיש בו הרבה דברים. אף פעם לא אמרו לי את זה, לשמוע את זה ממנו היה הכי מרגש בעולם, גם הודיע לי שהתקבלתי ללימודי משחק, ישששששש החלום לי התגשם!!! לא נשמתי ! התקבלי אבל בתנאי אחד: אני חייב לעבוד על המבטא שלי, לטשטש את המבטא הרוסי.

שוק. שוק והלם ! קשה, קשה להיות שונה וזר, הרגשתי שאני לא רוצה להיות במקום שלא מקבל אותי, לכולנו יש עבר ומינוסים. כאילו, מה רע במבטא רוסי? בישראל מורגש לי שרוסי זה מחלה! אני כן יכול לשחק בתיאטרון 'גשר' או לעשות תפקידים במחזות של צ'כוב, זה יכול להיות נפלא. רוסי זה נחמד, יורם לא מבין שאני אוקראיני ולא רוסי" ( 16.02.2008 חומרים מתוך הימון ).

בשנת 2016 אביו נפטר ממחלת הסרטן, בשנת 2017 גילה דים אמור שהינו בעצמו חולה במחלה סופנית, יחד עם זאת הצליח להילחם במחלה וממשיך לנהל תיאטרון ואת בית הספר.

"היום בבוקר נסעתי לבית חולים לקבל את המסמכים של חברת קדישה, באוטובוס היה שיר "אבא", נשברתי ובכיתי עד הכניסה לבית חולים רמב"ם. השיר התחיל לנגן בדיוק שנכנסתי לאוטובוס, די מוזר … הרגשתי שאבא שלי היה שם בשבילי.

"אבא, חבר אמר לי לכתוב שיר עליך

על כל מה שראיתי בפניך

על השלווה ללא מילים

הניחוחות והצלילים

הכל היה כל כך יפה בעיניך

אבא, זוכר את השבילים לבית הספר

את כל המנגינות מתוך החדר

כשהקשבת איך אני שר

עם המבט המאושר

והחיוך המתחבא בין שפתיך

אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח

אני הלכתי וניסיתי לנצח

ולא תמיד הבנתי איך

כי לא הכל הולך

אני שונה ממך אבל מאד כמוך

אבא, הבית הישן מזמן איננו

עברנו, התקדמנו, השתנינו

וממלאים את החסר

בפרצופים דומים יותר

למה שכל אחד חשב שחסר לו

אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח

אני הלכתי וניסיתי לנצח

ולא תמיד הבנתי איך

כי לא הכל הולך

אני שונה ממך אבל מאד כמוך

אבא, הזמן עבר ולא דיברנו

אבא, סלח לי

לקח לי זמן כדי להבין – אתה שייך לי

כמו שאני שייך לך

כמו שאני אוהב אותך

בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר