לצופית היו את כל הסיבות להיות היום במקום אחר לגמרי. הורים שהתגרשו רע, נטישה בגיל חמש, מגורים אצל הסבתא, פגיעות מיניות מגיל תשע ולאורך כל תקופת התיכון, פנימיות, הגדרה כנערה בסיכון. כולם יחד יצרו עולם שלם של נסיבות שאיימו לרסק אותה. אבל היא החליטה להילחם ולארגן לעצמה עתיד אחר.

איך ממשיכים להאמין בעצמנו למרות שאף אחד לא חושב שיצא מאיתנו משהו? כיצד מפתחים את ה"לביאה הפנימית" שבתוכנו, שמאפשרת לנו לא להתקפל בפחד אל מול הנסיבות, אלא לנהוג בחמלה, באומץ, באחריות ובנדיבות? כיצד נלמד את עצמנו להתרומם מעל הפוסט-טראומה וחוסר הודאות, ולא להביט אחורה בהחמצה אלא אל האופק בתקווה? בהרצאתה עומדת צופית מול מסך מחשב, חשופה יותר מאי פעם, ופותחת את כל הקלפים. בשפה קולחת, כנות נדירה ועיניים טובות היא מובילה את הצופים בין שבילי חייה, כאשר סיפורה המרתק הוא רק תשתית לסט הכלים והתובנות שהיא אספה בדרך. כלים המאפשרים פתיחות מלאה ומבט פנימי חד, אשר באמצעותם היא יצרה את החוסן האישי שלה ובעזרתם היא מסייעת לאחרים לקום כמו עוף החול, יהיו האילוצים אשר יהיו.

ההרצאה הדיגיטלית, שעד היום הועברה בעיקר לקבוצות סגורות נפתחת שוב לרישום לקהל הרחב ותינתן במהלכה אפשרות לשאול שאלות בצ'אט. ההרצאה מתייחסת גם לתקופת הקורונה, לאתגרים שהיא הביאה איתה, לאפשרויות שהיא מזמנת, וליכולת של כל אחד מאיתנו לקחת נשימה ולהתחיל מחדש.