כשקפקא אומר אנחנו

מחברת העברית וסיפורים אחרים

עבודת תיאטרון־דיבור מאת רות קנר ושחקניות קבוצת התיאטרון: שירלי גל, טלי קרק, סיואר עואד, רונן בבלוקי, עדי מאירוביץ' | עיצוב: כנרת קיש

"דומה כי הרבה דברים הוזנחו בהגנה על מולדתנו. עד עכשיו לא נתנו על כך את דעתנו ועסקנו איש במלאכתו, אבל מאורעות העת האחרונה מעוררים בנו דאגה… "
פרנץ קפקא, מתוך 'דף ישן'

צד מפתיע, פחות מוכר ולא צפוי של פרנץ קפקא, מתגלה במחברת לימודי העברית שלו. המחברת הצנומה, הכחולה, התגלתה בעומק מרתפי הספרייה הלאומית, ובה נחשפו מילים בעברית בכתב ידו. אוצר המילים המפתיע מהווה נקודת מוצא לקומפוזיציה בימתית שנותנת במה פרשנית לעולם המילים העבריות של קפקא. מילות המחברת, ממשיכות להדהד בכמה טקסטים מטלטלים שעולים במופע – את כולם כתב קפקא ב 1917, השנה בה התחיל בלימודי העברית שלו (קפקא למד עברית במשך שבע שנים), בכולם מופיעים ה'אנחנו' וה'הם' – קהילות עתיקות, מוזרות, פלאיות, מוכחדות או מכחידות, נאבקות על נפשן.

הטקסטים:

מחברת העברית (ארכיון הספרייה הלאומית)
מתוך מחברות האוקטבו: שני פרגמנטים בתרגומו של שמעון זנדבנק, בהוצאת עם עובד
מתוך "רופא כפרי": "דף ישן" ו"תנים וערבים" בתרגומה של אילנה המרמן, בהוצאת עם עובד

"דומה, שזה ריב ישן-נושן; והוא ודאי טבוע בדם; ולכן אפשר שלא יוכרע אלא בדם."
מתוך 'תנים וערבים', 1917

*כשקפקא אומר 'אנחנו' – שם הפרויקט שלנו לקוח מספרה מעורר ההשראה (בשם זה) של ויויאן ליסקה