20 שנה לכתב העת כתם

שירת אמת ומטעני דמה

ב־2006 ראה אור ב־10,000 עותקים (!) הגיליון הראשון של עיתון שירה נפיץ שחולק חינם והדיו שלו הכתים (בכוונה) את האצבעות – כתם. שני עורכיו בני ה-21, יהודה ויזן ועודד כרמלי, קראו למלך לא רק עירום – אלא גם אידיוט, גרפומן ועוד כהנה וכהנה שמות גנאי. הם נעצרו, נתבעו, הביקורות קטלו אותם. אבל ויזן את כרמלי המשיכו לטעון ששירת שנות השמונים והתשעים היא קשקוש פוסט-מודרני, שהרפובליקה הספרותית כולה מסואבת, שהחוגים לספרות הם אסון הספרות. במשך שנתיים הטילו השניים חיתתם על הספרות העברית, לפני שהתפרקו (ברעש וצלצולים, כמו להקת רוק): כרמלי פנה לייסד את הבה להבא, ויזן את דחק. היום הם בני 41, וזה זמן טוב להעלות זיכרונות ולפרט מה הושג ומה נפסד, מה נשתנה ומה אותו חרא בדיוק.

ערב נוסטלגי במיוחד, בנסיך הקטן כמובן, לציון 20 שנה לאחד מכתבי העת האוונגרדיים בספרות העברית. ויזן את כרמלי יספרו סיפורי אלף לילה ולילה, והצלע השלישית בחבורה – ציפי שטשווילי – תשורר. במקום יחולקו חינם עותקים מגיליונות כתם, מניפסט כתם, הזמנות ושאר ממרוביליה.

יברך:

נעים כהן

יספרו סיפורים:

יהודה ויזן

עודד כרמלי

תשורר:

ציפי שטשוילי

30.4

חמישי | 19:00

בנסיך הקטן (רש"י 17)

לתוכנייה המלאה של פסטיבל תל אביב לשירה 2026:

www.telavivpoetryfestival.com