סתיו בר־נחום

בינתי

בימים של קיטוב וריחוק, עיסוק ברשתות חברתיות וחוסר בקשר אישי וקרוב, היוצרת מזמינה את הקהל למפגש אינטימי סביב השולחן. בחוויה משותפת, היא מחוללת סיפורים אישיים ומשפחתיים השזורים בהיסטוריה הישראלית, חוזרת לשורשיה התימניים, מטמיעה אותם בגופה ונותנת להם פרשנות תנועתית אישית ועכשווית.

כוריאוגרפיה וביצוע: סתיו בר־נחום פרנק
קריאיטיב, עיצוב במה וארט: אורנה רוטנברג
עריכת סאונד ומוזיקה מקורית: אלדר ברוך
עיצוב תלבושת: אורנה רוטנברג וסתיו בר־נחום פרנק
מוזיקה: להקת בני תימן – בארק בריק אלחמא; אהרון עמרם – כשדי אמור נא די; אהרן עמרם – אלף אלפת קלבי צ'בייתיין
הקראת מכתב: בתיה בר־נחום
ייעוץ תנועתי: אביתר סעיד
ייעוץ אמנותי: ענת ועדיה, ענת גריגוריו, איריס ארז

היצירה עלתה לראשונה במסגרת פסטיבל "טאבולה ראסה", אוגוסט 2019.
הפרויקט הופק בסיוע קרן רבינוביץ לאמנויות ת"א (ע"ר) ובית הספר למחול – מכללת סמינר הקיבוצים.

שרונה פלורסהיים

קרינולינות

סולו לרקדנית ושמלת קרינולינה אדומה. הפאר והיופי של השמלה הגדולה, שהייתה צו האפנה במאה התשע עשרה, באים במחיר של הגבלת חופש התנועה והאפשרות למפגש אינטימי. ההתמודדות של הגוף עם המבנה הקשיח והמגביל של השמלה והניסיון לשמר את חופש התנועה חושפים דרכי פעולה של התנגדות והסכמה, כשכל אחד מהם מייצר שדה תנועתי ורגשי שונה במהותו. מתוך ההתמודדות הפיזית עולות גם שאלות הנוגעות לחופש הפרט אל מול מבנים חברתיים או מנגנונים פוליטיים מגבילים ודרכי הפעולה האפשריות במפגש עם אותם כוחות מגבילים. הסולו נוצר בשנת 2021 בהשראת מגבלות המרחק של תקופת הקורונה ובמיוחד עבור המרחב הציבורי שהפך בעקבות מגבלות ההתקהלות למרחב מעבר נטול חיים חברתיים.

שמלות הקרינולינה, שהיו באופנה במאה התשע עשרה, שימשו השראה ליצירת המבנה והצורה איתם עובדת הרקדנית. על פי צו האופנה נשים העמיסו על עצמן שמלות שהיו מבוססות על מבנה מתכתי שמשקלו הגיע ל-20 ק״ג, שגודלן מנע מהן מעבר בדלת ואפשרות לשבת ולעיתים אף הביא למותן בתאונות שריפה ועבודה.

כוריאוגרפיה: שרונה פלורסהיים
רקדנית שותפה ליצירה: אפרת לוי
מוזיקה: אילן גרין
עיצוב, אביזרים ותלבושות: נאוה שטר
הפקה: גלי קינקולקין
משך המופע: 12 דק׳