אלכס מירוּציוּ: ישבנים יודעים זאת | Alex Mirutziu: Bottoms Know It
אלכס מירוּציוּ: ישבנים יודעים זאת | Alex Mirutziu: Bottoms Know It
אנו מתנצלים, בעקבות תקלה בחברת הסליקה לא ניתן לבצע תשלום כעת. עמכם הסליחה
תשלום מזומן
מספר הזמנה:
מספר הזמנה:
אלכס מירוּציוּ: ישבנים יודעים זאת
יום שלישי, 19 במארס בשעה 18:00
בביצוע אורן ברק, הראל גרזוטיס ונונציה פיצ׳יאלו
המרכז לאמנות עכשווית שמח להודיע על עבודת מיצג חדשה, וכותרתה ישבנים יודעים זאת, המוצגת כחלק מ״להרוויח במצב של חבות״ - תערוכת היחיד הראשונה של אלכס מירוציו (1981, סיביו, רומניה. חי ועובד בקלוז׳-נאפוקה, רומניה). המיצג נוצר עבור המרכז לאמנות עכשווית תל אביב בהשתתפות שלושה מבצעים ושלושה אביזרים.
הפרקטיקה של אלכס מירוציו נפרשת על פני טווח רחב של מדיות ופעילויות, לרבות פיסול, רישום, כתיבת שירה ומיצג ובצדם פרויקטים ביקורתיים ואוצרותיים. בעבודתו, הכה אינטלקטואלית ובד בבד פיזית עד מאוד, הוא מרחיב את המושגים ״התקרבות״ ו״קִרבה״ בכל הנוגע לזמן, תוך שהוא מציג ״אופנים מפורקים של השגת למשמעות״. בדרך פעולתו, הוא מבקש להנגיש את הבנת הגוף כ״מאורע פרפורמטיבי סוער״, תוך שהוא שואב השראה מן הפואטיקה של חוסר בית ואי-נראות. באמצעות יצירותיו, הוא בוחן דרכים להשהות מערכים של עשייה ואי-עשייה, חשיבה ואי-חשיבה.
המיצגים של מירוציו מתמודדים לא אחת עם הקושי למות תוך שהם מלעיגים על רעיון הרצון החופשי ועל האפשרות להקנות משמעות לדברים באמצעות מתן שפה מקוטעת לגופים המשלימים עם מגבלותיהם וחסרונותיהם האנושיים. ב״ישבנים יודעים זאת״, המבצעים שסועים בין רצונם לראות את השלם ובין צפייה בנירוזות שלהם.
האמן מתאר את ״ישבנים יודעים זאת״ בדרך הבאה:
האתגר בפרויקט זה הוא להפוך סוג מובחן של ידע לנגיש, ידע של יחסינו המורכבים עם הצד האחר של הטקסטואליות. אגב התמקדות בפואטיקה של קריאות מאחור, כלומר קריאות של פתחים, כניסות, סגירות, יציאות, מרכזים וחורים, היא מציעה אמצעים לראייה והבנה של העולם ושל ה״אחר״. היא עושה כן באמצעות אימוץ העלמת העצמי ופיחותו כנושא וכמעבר לתפישה עמוקה יותר של אנושיותינו. מהלכים של חשיבה מהודקת הנטמעים בפעילויות חסרות רסן הנדחסים או נמתחים, ופעולות המשובשות על ידי חשיבה בבחינת עשייה הם כמה מן האסטרטגיות שנוקטים המבצעים על מנת לערער את שיפוטי הצופים ואת אמונם בפרויקט עצמו. העבודה שואבת את השראתה מתפישת ה״טוב״ של אייריס מרדוק הגורסת שיש להתבונן בשלֵם ומרחיבה את ההבניה התרבותית של הגבריות ושל דימוי הכוח על פי פרשנותו של לאו ברסאני. חוסר נחת מן הרגע העכשווי עשוי להציע אפשרויות חדשות במקום קונפליקט, מאחר ש״לחיות״ את דימויך העצמי מקשה עליך להעלים את העצמי שלך. אמנים מבצעים מציעים לעתים קרובות ניסוחים למחצה של העצמי, מוותרים לפעמים על האמת שלהם עצמם, דוחים לשלב מאוחר יותר את הצגתו של דימוי מאוחד של האינדיבידואליות שלהם, מאחר שהם רדופים ומבועתים מן הסבירות הגבוהה של כישלון התוצאה. הדחף להיות טוב/ה, להציב בסיס לכל דבר, מערער את ההווה, קולע את הגדרת שמם לתוך הווה קשה, בלתי מספק, המועד לכישלון עם כל נשימה ונשימה.
Alex Mirutziu: Bottoms Know It
Tuesday, March 19 at 6 pm
Performed by Oran Barak, Harel Grazutis, and Nunzia Picciallo
The Center for Contemporary Art Tel Aviv is pleased to announce a new performative work, entitled Bottoms Know It, featured as part of “Gaining in a State of Debt” - the first solo exhibition of Alex Mirutziu (1981, Sibiu, Romania. Lives and works in Cluj-Napoca, Romania).
The performance was conceived for CCA Tel Aviv and features three performers and three props.
Alex Mirutziu’s practice extends over a wide range of media and activities, including sculpture, drawing, poetry and performance as well as critical and curatorial projects. In his work he expands on the notions of approximation and proximity in connection to time, dislocating modes of arrival at meaning. In his practice he seeks to facilitate a body as ‘turbulent performative occasion’ drawing on the poetic of homelessness, invisibility and beyond, to suspend the set-ups of doing, un-doing, thinking and un-thinking.
Mirutziu's performances oftentimes grapple with the difficulty of dying, mocking the notions of free will and sensemaking. He is interested in the ethics of depiction debunking idealization of reality by giving a disturbed language to bodies who accept their human limitations and shortcomings. In “Bottoms Know it,” the performers are torn between their will to see the whole, and witnessing of their own neurosis.
The artist describes Bottoms Know It as follows:
The challenge of this project is to give access to a distinct type of knowledge, that of the complicated relationship we have with the other side of textuality. Centered on poetics of readings from behind, hence of openings, entrances, closings, exits, centers, and holes it deploys means of seeing and understanding the world and the Other, taking disappearance and debasing of the self as the subject and gateway to a more profound grasp of our humanity. Operations of tight-thinking absorbed by loose activities, squeezed down or stretched out, and disturbed actions by a kind of thinking-as-doing are few of the strategies the performers are using to destabilize the viewer’s judgements and trust in the project itself. It takes inspiration from Iris Murdoch’s notion of the “good,” hence of seeing the whole thing, and expands on Leo Bersani’s cultural construction of masculinity and the image of power. Dissatisfaction with the present moment could bring further possibilities instead of conflict, as “living” the image of oneself makes disappearance of the self a hard case. Performers oftentimes set in motion half articulations of the self, letting go at times of their own truth, postponing a united image of their individuality to a later stage, haunted by great probability of failure as outcome. The drive toward being good, of stating the bases of everything, destabilizes the present, finding the task of naming of who they are in an insufficient present, a difficult one, prone to fail with every breath.
אלכס מירוּציוּ: ישבנים יודעים זאת
יום שלישי, 19 במארס בשעה 18:00
בביצוע אורן ברק, הראל גרזוטיס ונונציה פיצ׳יאלו
המרכז לאמנות עכשווית שמח להודיע על עבודת מיצג חדשה, וכותרתה ישבנים יודעים זאת, המוצגת כחלק מ״להרוויח במצב של חבות״ - תערוכת היחיד הראשונה של אלכס מירוציו (1981, סיביו, רומניה. חי ועובד בקלוז׳-נאפוקה, רומניה). המיצג נוצר עבור המרכז לאמנות עכשווית תל אביב בהשתתפות שלושה מבצעים ושלושה אביזרים.
הפרקטיקה של אלכס מירוציו נפרשת על פני טווח רחב של מדיות ופעילויות, לרבות פיסול, רישום, כתיבת שירה ומיצג ובצדם פרויקטים ביקורתיים ואוצרותיים. בעבודתו, הכה אינטלקטואלית ובד בבד פיזית עד מאוד, הוא מרחיב את המושגים ״התקרבות״ ו״קִרבה״ בכל הנוגע לזמן, תוך שהוא מציג ״אופנים מפורקים של השגת למשמעות״. בדרך פעולתו, הוא מבקש להנגיש את הבנת הגוף כ״מאורע פרפורמטיבי סוער״, תוך שהוא שואב השראה מן הפואטיקה של חוסר בית ואי-נראות. באמצעות יצירותיו, הוא בוחן דרכים להשהות מערכים של עשייה ואי-עשייה, חשיבה ואי-חשיבה.
המיצגים של מירוציו מתמודדים לא אחת עם הקושי למות תוך שהם מלעיגים על רעיון הרצון החופשי ועל האפשרות להקנות משמעות לדברים באמצעות מתן שפה מקוטעת לגופים המשלימים עם מגבלותיהם וחסרונותיהם האנושיים. ב״ישבנים יודעים זאת״, המבצעים שסועים בין רצונם לראות את השלם ובין צפייה בנירוזות שלהם.
האמן מתאר את ״ישבנים יודעים זאת״ בדרך הבאה:
האתגר בפרויקט זה הוא להפוך סוג מובחן של ידע לנגיש, ידע של יחסינו המורכבים עם הצד האחר של הטקסטואליות. אגב התמקדות בפואטיקה של קריאות מאחור, כלומר קריאות של פתחים, כניסות, סגירות, יציאות, מרכזים וחורים, היא מציעה אמצעים לראייה והבנה של העולם ושל ה״אחר״. היא עושה כן באמצעות אימוץ העלמת העצמי ופיחותו כנושא וכמעבר לתפישה עמוקה יותר של אנושיותינו. מהלכים של חשיבה מהודקת הנטמעים בפעילויות חסרות רסן הנדחסים או נמתחים, ופעולות המשובשות על ידי חשיבה בבחינת עשייה הם כמה מן האסטרטגיות שנוקטים המבצעים על מנת לערער את שיפוטי הצופים ואת אמונם בפרויקט עצמו. העבודה שואבת את השראתה מתפישת ה״טוב״ של אייריס מרדוק הגורסת שיש להתבונן בשלֵם ומרחיבה את ההבניה התרבותית של הגבריות ושל דימוי הכוח על פי פרשנותו של לאו ברסאני. חוסר נחת מן הרגע העכשווי עשוי להציע אפשרויות חדשות במקום קונפליקט, מאחר ש״לחיות״ את דימויך העצמי מקשה עליך להעלים את העצמי שלך. אמנים מבצעים מציעים לעתים קרובות ניסוחים למחצה של העצמי, מוותרים לפעמים על האמת שלהם עצמם, דוחים לשלב מאוחר יותר את הצגתו של דימוי מאוחד של האינדיבידואליות שלהם, מאחר שהם רדופים ומבועתים מן הסבירות הגבוהה של כישלון התוצאה. הדחף להיות טוב/ה, להציב בסיס לכל דבר, מערער את ההווה, קולע את הגדרת שמם לתוך הווה קשה, בלתי מספק, המועד לכישלון עם כל נשימה ונשימה.
Alex Mirutziu: Bottoms Know It
Tuesday, March 19 at 6 pm
Performed by Oran Barak, Harel Grazutis, and Nunzia Picciallo
The Center for Contemporary Art Tel Aviv is pleased to announce a new performative work, entitled Bottoms Know It, featured as part of “Gaining in a State of Debt” - the first solo exhibition of Alex Mirutziu (1981, Sibiu, Romania. Lives and works in Cluj-Napoca, Romania).
The performance was conceived for CCA Tel Aviv and features three performers and three props.
Alex Mirutziu’s practice extends over a wide range of media and activities, including sculpture, drawing, poetry and performance as well as critical and curatorial projects. In his work he expands on the notions of approximation and proximity in connection to time, dislocating modes of arrival at meaning. In his practice he seeks to facilitate a body as ‘turbulent performative occasion’ drawing on the poetic of homelessness, invisibility and beyond, to suspend the set-ups of doing, un-doing, thinking and un-thinking.
Mirutziu's performances oftentimes grapple with the difficulty of dying, mocking the notions of free will and sensemaking. He is interested in the ethics of depiction debunking idealization of reality by giving a disturbed language to bodies who accept their human limitations and shortcomings. In “Bottoms Know it,” the performers are torn between their will to see the whole, and witnessing of their own neurosis.
The artist describes Bottoms Know It as follows:
The challenge of this project is to give access to a distinct type of knowledge, that of the complicated relationship we have with the other side of textuality. Centered on poetics of readings from behind, hence of openings, entrances, closings, exits, centers, and holes it deploys means of seeing and understanding the world and the Other, taking disappearance and debasing of the self as the subject and gateway to a more profound grasp of our humanity. Operations of tight-thinking absorbed by loose activities, squeezed down or stretched out, and disturbed actions by a kind of thinking-as-doing are few of the strategies the performers are using to destabilize the viewer’s judgements and trust in the project itself. It takes inspiration from Iris Murdoch’s notion of the “good,” hence of seeing the whole thing, and expands on Leo Bersani’s cultural construction of masculinity and the image of power. Dissatisfaction with the present moment could bring further possibilities instead of conflict, as “living” the image of oneself makes disappearance of the self a hard case. Performers oftentimes set in motion half articulations of the self, letting go at times of their own truth, postponing a united image of their individuality to a later stage, haunted by great probability of failure as outcome. The drive toward being good, of stating the bases of everything, destabilizes the present, finding the task of naming of who they are in an insufficient present, a difficult one, prone to fail with every breath.
שגיאה
שגיאה
הודעה
החלף שפה
תודה על פנייתך!
תודה על פנייתך!
מידע נוסף על סוג כרטיס