אפסילון

מאת ענת שמגר ותום סולובציק

משתתפים: תמי לייבוביץ, הנס לינגנס, ענת שמגר, תום סולוביציק

הפקה :סיגל דהן

צילום: נטשה שחנס

הרקדנית והכוריאוגרפית ענת שמגר והמוסיקאי ואמן הסאונד תום סולוביציק יוצרים יחד בשנים האחרונות גוף עבודות משותף אותו הציגו בפסטיבלים ועל במות שונות ברחבי הארץ. בכולן עניין ביצירה דיאלוגית אשר עוסקת בשקט כמרחב, בתנועה כמחשבה ובסאונד כחומר. אנחנו מחפשים ביטויים שונים לעניין זה בתכונות הנדיפות של סאונד ותנועה ובאסתטיקה של מיעוט כמו גם ביחס לחלל והאופן בו אנחנו מפעילים אותו ונמצאים עימו בדיאלוג. בחינה ומדידה של חלל במקרה שלנו נעשית באמצעים תנועתיים וסונורים והיחס ביננו שואף תמיד למרחב התייחסות גדול יותר מיחס ישיר בין גוף לגוף.

פסקה מתוך ספרו של ז׳אן-לוק ננסי, קורפוס, ועוד שעוסק בגוף ובדיבור עליו מן העת האחרונה מעלה משהו מן העניין החמקמק והלעיתים בלתי ניתן למילול שקיים בגוף ובתנועה שלו במרחב.

״הגופים הם תמיד על סף עזיבה, על סף תנועה, נפילה, מרווח, התקה. (זה מה שהיא העזיבה, אפילו זו הפשוטה ביותר: הרגע הזה שבו גוף כלשהו כבר אינו שם, בדיוק כאן היכן שהיה. הרגע הזה שבו הוא מפנה מקום לפעירת-המרווח היחידה שהינה הוא-עצמו. גוף שעוזב נושא עמו את המרווח שלו, נישא כמרווח, ובאופן כלשהו מתמקם ממרחק, מתכנס בתוך עצמו - אבל בה בעת, מותיר את המרווח הזה ״מאחוריו״ - כפי שאומרים -, כלומר במקומו, ומקום זה נשאר שלו, ללא פגע ובה בעת לגמרי עזוב.) [כי זה הוא העדר הגוף ואף על פי כן הגוף עצמו].״