בתערוכה על כידון הברוש מציגה מיכל שכנאי סממנים מוּכרים של ישראליוּת, ציונות וחלוציות, כגון אקורדיון, מימיות, אבוב, מגדל מים, את חפירה ועוד. דימויים איקוניים אלה, שמקורם במרחבים שונים של הזיכרון הקולקטיבי הישראלי, מייצגים את האתוס של החברה הישראלית בעשורים הראשונים למדינה, שהעלתה על נס ערכים כקולקטיביזם, גבורה, עבודה והתיישבות. ביום העיון יידונו ערכים אלה, והדימויים המייצגים אותם, בראי השינויים שחלו בהם במרוצת השנים. המבט אל העבר מעורר מחשבות על ההווה והעתיד, בשאלה אם יש לחברה הישראלית כיום – או יכול להיות לה – סיפור משותף ומאחד.

המושב הראשון – בהנחיית אוצרת המוזיאון, ד"ר אירנה גורדון – ייפתח בהרצאתו של ההיסטוריון פרופ' דוד אוחנה, פרופסור אמריטוס במסלול ללימודי מדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בהרצאה ייבחנו לעומק היבטים שונים של מאפייני הישראליות, בשאלה מה משותף לנו כיום כישראלים. מקומה של ההתיישבות העובדת באתוס המכונן של החברה הישראלית בולט גם בתערוכה, וירידת קרנה במרוצת השנים מלמדת על השינוי הגדול שהתחולל. ד"ר עומר עינב, מנהל מכון המחקר הקיבוצי יד יערי, יספר על חלקו של המכון בחשיבה ובעיצוב מחדש של הסיפור הקיבוצי בצל השבעה באוקטובר. את המושב תסכם ד"ר דליה מרקוביץ, שתדבר על ארעיותה של מורשת התרבות תוך בחינה של חללי תצוגה מקומיים, ובראשם מוזיאונים מקומיים ובתי מורשת.

במושב השני יוצגו היבטים אישיים יותר: פרופ' יעל גילעת תשוחח עם יוצרת התערוכה, האמנית מיכל שכנאי, ועם אחותה, ד"ר עידית שכנאי רן, אדריכלית וחוקרת מרחב, שספרה "הנה ימים באים: אדריכלות ומרחב בקיבוץ רגע לפני המשבר" ראה אור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. האחיות – בנות קיבוץ ויתומות מאב, שנפל במלחמת ההתשה – יספרו על הדיאלוג רב-השנים ביניהן, המזין את עיסוקיהן השונים בנושאים שגולשים מהפומבי והציבורי אל האישי והאינטימי; נושאים כקבוצה ושייכות, שכול, זיכרון ועוד.