סיפור של אהבה ושכחה
אופרה קאמרית

מוסיקה וליברית - תמר שליט ג'יימס
מנצח - עידו פרנקל
בימאית - דניאלה מיכאלי
תפאורה - לילי בן נחשון
תלבושות - רועי עקאב
תאורה - חני ורדי ואורי רובינשטיין
איפור ושיער - סיגלית גראו
הכנה מוסיקלית - אולג יקירביץ', יונתן סניק ועמית דולברג

עוזרת במאי - אריאל קופטש

רפאל - יורי קיסין
דוד - עדי עזרא
מקהלה - סיגל חמיידס, מיכל תמרי ויואב וייס
ביצוע והפקה - אנסמבל מיתר:
הגר שחל - חליל
ניר מרום - קלרינט
נדב כהן - בסון
טליה הרצליך - כינור
יוני גוטליבוביץ' - צ'לו
מעיין ביידר יעקובסון - קונטרבס
רז ארנון - כלי הקשה

"מי תהום" היא יצירה על אהבה ושכחה, על מנגינות שנפרמות וסדרים שמתפרקים.
זהו הסיפור של רפאל ודוד, זוג נאהבים מבוגרים. דוד - האמן היצירתי, הצבעוני, שובה הלב, סובל מדמנציה ונתמך על ידי רפאל - הקפדן, המסודר והמאופק. במשך שנים הם היו העוגן איש של רעהו, עד שדוד חלה וסדר חייהם השתנה. האופרה היא חלון למערכת היחסים שלהם, יופייה וקשייה, ויותר מכל - זהו סיפור על אהבה ואנושיות.
בפתיחת האופרה רפאל ודוד מתכוננים לתה של שקיעה. דוד מבולבל, חוזר שוב ושוב על השאלה "מה השעה?", ורפאל בתשובותיו חושף אנקדוטות מהחיים שהיו להם. לאט-לאט נפרמת הקפדנות המרובעת של רפאל, ומתחלפת בחוסר אונים ובכאב עמוק. במקביל, עולמו הפנימי של דוד, על שלל הדיסוננסים שבו, הולך ונחשף, ולצד הכאב מבליח גם הגלעין הזוהר של מי שהיה פעם. טקס התה הולך ומתפרק, ואיתו מתפרק הקשר בין בני הזוג, החיים המשותפים שידעו עד כה, ואף הם עצמם - דוד נע בין הכאן והעכשיו לבין עולמו הפנימי, ורפאל מיטלטל בין האחיזה ברציונלי ובמה שישנו לבין הכאב ההולך וגואה, ומתנתק מדוד - שלב אחרי שלב.
היצירה תופסת את הבמה כמכלול, ומציגה את מערכת היחסים המיוחדת של דוד ורפאל באמצעות דרמה, תנועה, שימוש במרחב ובחלל וכמובן באמצעות המוסיקה. העבודה במישורים השונים נעה על הציר שבין המופשט לקונקרטי-פיגורטיבי - ובין הצלול למבולבל והמעורפל. מתוך תפיסה זו, האנסמבל המנגן נטוע בתוך התפאורה, המייצגת את המסע הרוחני והנפשי שעוברים הגיבורים. טריו זמרים מגיח ונעלם, כיצירי מוחו של דוד ובו-בזמן כמעין מקהלה יוונית המתבוננת על הזוג מבחוץ, יודעת את סוף הסיפור כבר מתחילתו.
המחזה "מחכים לגודו" מאת סמואל בקט, ובמיוחד דמותו של לאקי - המורה, האינטלקטואל שהפך לעבד, שנשאר עם קליפות הפעולות - משמשים עוגן והשראה, ומבליחים לרגעים מתוך הדמויות ויחסיהן.
בכורת היצירה הופקה בסיוע הקרן ליוצרים עצמאיים של משרד התרבות, קרן רונן לקידום אמנים צעירים בתחום המוסיקה הקלאסית וחג המוסיקה הישראלית.
העלאתה המחודשת זכתה לתמיכת מפעל הפיס וקרן רבינוביץ'.



"מי תהום" היא יצירה רעננה וייחודית ביותר בנוף שלנו. חיבור יוצא דופן בין סיפור ריאליסטי אנושי ומוזיקה עכשווית ומסוגננת: מחד מוזיקה "מודרנית", מאתגרת, ומצד שני קומוניקטיבית, רגשית, יצירה כלית וקולית, עם טקסט נגיש ואנושי, המזמין בימוי מסוגנן, מלא תנועה. התוכן גם הוא מיוחד במינו - מדובר בסיפור אהבה בין שני גברים בוגרים, הנוגע בזיכרון, ובמחלה (אלצהיימר). התכנים המרכזיים של היצירה - הגיל השלישי על התמורות והאתגרים שבו וזוגיות רבת שנים, נאמנה ואוהבת, במקרה זה - חד מינית, אינם עולים לעיתים קרובות, אם בכלל, ביצירה אופראית. עצם הטיפול בנושאים אלו, והיחס הפשוט והאנושי אליהם - משמעותי וחשוב מאין כמוהו, דווקא בימים הסוערים, המקוטבים, העוברים על כולנו.
דניאלה מיכאלי