צ'ואנג צו חלם בלילה שהוא פרפר. כשהקיץ תהה, האם יכול להיות שהוא פרפר שחולם כעת שהוא צ'ואנג צו?

לאקאן משתמש במשל הסיני כדי לומר משהו על הוירטואליות של הזהות. עדיף לצ'ואנג צו להשתמש בטוטם של הפרפר שייצג אותו מאשר להזדהות עם שמו או עם דמותו, משום שכאשר הוא מיוצג על ידי הפרפר הוא לפחות יודע שזהו ייצוג בלבד. לזהות ייצוגים רבים: הסובייקט של המסמן, הסובייקט של ההתענגות, דמות האגו, או המילה "אני" שאומר המדבר. האם יש סטטוס אונטי לסובייקט של הלא מודע או שהוא רק הנחה אנימיסטית בדבר קיומו של סוכן שמייחסים לו התכוונות לאור קיומה של התשוקה?

הקשר בין הזדהות לחרדה הוא שכשם שפחד הוא על הקיום הפיזי החרדה היא סיגנל של איום על הזהות. הסובייקט יכול להיות מאויים על ידי עודף זהות כמו ביחס למסמן הדורסני שמייצג אותו, ביחס לדמות המראה הממלכדת או מול הדחף המציף ומאיים לבשר לו מי הוא כמתענג.

אז מתי צ'ואנג צו הכי מזוקק מהייצוגים שלו? לאקאן אומר שברגע ההיפנוגוגי של היקיצה. אחרי שהשיל מעליו את חלום הלילה בו הוא פרפר ולפני שנכנס לחלום היום בו הוא צ'ואנג צו. גם כאן יכולה להופיע חרדה, והפעם בשל היעדרם של הייצוגים של הסובייקט כמו ביחס לתשוקה האניגמטית של האחר, שעבורו הוא אינו יודע מי הוא. הקשר של כל זה לריפוי הוא שאנליזנט מתחיל טיפול בתקווה לדעת מי הוא ומסיים טיפול כשהשאלה הזו מפסיקה להיות חשובה.

הצילום: רוני לנדה, טבע דומם עם שתי ציפורים חיות, טהורות, עץ ארז ושני תולעת ואזוב, 2021, טכניקה מעורבת, גודל משתנה. באדיבות האמנית וגלריה רוזנפלד, תל-אביב.

הסמינר יתקיים במתכונת פרונטלית, בימי שלישי פעם בשבוע או שבועיים בשעות 20:15-21:45

תאריכים: 5/10, 12/10, 26/10, 9/11

להרשמה לסמינר השנתי לחצו כאן