הפסיכואנליזה הלאקאניאנית, נפרדת מהפסיכיאטריה העכשווית, כשהיא משמרת את מושג המלנכוליה ונמנעת מתרגומו למודל הרפואי כ-דיכאון. בתוך 'מגפת הדיכאון' העכשווית, היא גם מתעקשת על ההזמנה לדיבור הן של המלנכולי והן של מי שהפסיכיאטריה מאבחנת כמדוכא. התעקשות זו מבטאת את העמדה הפסיכואנליטית שלפיה הדיכאון אצל נוירוטי אינו הסימפטום שלו, כמו שמשננים הפסיכיאטרים, אלא המחיר שהוא משלם על חטא שעל אודותיו ידע רק אם יסכים ליטול תרופת-דיבור. לא מדובר בחטא ההתרסה הדיכאונית כנגד ציוויי התפקוד והצריכה הקפיטליסטיים, אלא בחטא המתקשר לאיווי, לדיבור וללא מודע. ועם זאת, ההימור של הפסיכואנליזה על דיבור הינו מפתיע במיוחד ביחס למלנכולי, מי שנוטה בקליניקה לאי-הדיבור, ומי שמזדהה עם הפרשתו מהיקום הסמלי. כאן מדובר בהימור על דיבור גם מול השתיקה.

בשיעורים נברר כיצד, בתוך תרבות רוחשת דיכאון, שהדיבור הוחלף בה בתרופה, בצריכה, בסלפי, באימוג'י ובמסרון, יוכל הדיבור-הקולע הפסיכואנליטי לחתור תחת המאובנות והוויתור של הנוירוטי ואפילו תחת דחיית השפה והכמיהה לאובדן (שפרויד מזכיר כבר ב-Draft G, ב-1895) של המלנכולי.

כדי לנסח התייחסות פרוידיאנית-לאקאניאנית למופעי דיכאון אצל נוירוטיים וכן למלנכוליה הפסיכוטית נחדד בשיעורים הבחנות הנוגעות לנוירוזה ולפסיכוזה, לאבל ומלנכוליה, לעכבה, לאיווי ולאובדנות. כמו כן, נשאל את עצמנו כיצד נפרדת הקליניקה הפסיכואנליטית מהמודל הרפואי וזאת מבלי שהיא מתעלמת הן מהשקרנות 'הכרונית' של המובן שהדיבור מייצר והן מבעיית השתקנות בקליניקה. נעזר בקריאה, בדוגמאות קליניות וכן בהדגמות מיצירות אומנות.

הסמינר יתקיים בימי שלישי פעם בשבוע או שבועיים בשעות 20:15-21:45

תאריכים: 23/11, 14/12, 28/12, 11/1

להרשמה לסמינר השנתי לחצו כאן