בימי שלישי פעם בשבועיים בשעות 20:45-21:45

16/1/24, 30/1/24, 13/2/24, 27/2/24

בשיעורים נעסוק בפירוש האנליטי בהיותו לעיתים טפיל. מה תאפשר ההיתקלות בטפיל כזה לסובל שפנה לאנליזה? את הפירוש הטפילי אפשר להגדיר על דרך השלילה: כאי-שיתוף-פעולה עם ציוויי תפקוד; כסרבנות לאידיאל הפופולרי של 'להיות מודע'; כחטא כלפי ה-common-sense ולפעמים אפילו ה-sense; וכבעל 'אינטרס' שאינו מתיישב עם ה'טוב והיפה' הפנטזמטי. אך מה מייצר הפירוש הזה? ניתן לומר, שהוא מוכיח עצמו, ורק בדיעבד – בהוכחה שאינה ניתנת להכללת evidence-based – כאי שקט מעורר-חיוּת המהדהד בגוף ששומע אותו.

האנליזה אינה יכולה להסתכם בהיותה תהליך הַהׅזְדכּוּת על ההתענגות המעיקה בעזרת פירוש מפייס שמעניק האנליטיקאי: מילה אמפתית שייתן האנליטיקאי בטוּבוׄ, או מילה-אחרונה שתגלה את האמת הלא מודעת. ההתענגות היא חלק מלחיות, והתלות בפירוש מפייס היא לכן מתכון לאנליזה אין סופית, שאינה שונה מהמנגנון הדתי. אבל איך יוכל פירוש שנטפל לדיבור עצמו, פירוש שמוכיח ומנכיח אי ידיעה, הן של הסובייקט והן של האחר, להשתמש למשל בהעברה, כשההעברה מטבעה עסוקה בלעטוף הכל בידע ובאהבה?